שאלה
א. תורה היא וללמוד אני צריך. לפי דברי הרב שנאמרו נגד האינטרנט, גם האתר של הרב בכלל, והאמת שגם “מייל” בכלל, ומשמעות דברי הרב היתה שאין מקום לחלק, ואם יש מקום לחלק, נוכל גם להגיד שאפשר לקיים הרבצת תורה דרך האתרים.
ב. וגם איך נוכל להגיד שכלי זה הוא טמא בעצם, הרי כל דבר אפשר להשתמש בו כדבר מועיל וכדבר הורס, וניתן לבחירת המשתמש.
תשובה
א. כל האתרים בכלל, ואין להשתמש בהם כלל ללא יוצא מן הכל אף לדברי תורה.
ותחילתם של אתרים אלו מעולם לא נועדו לשומרי תורה ומצוות, ומעולם לא הוקם על ידי שום אתר. אלא שאחד מן לומדי תורה זו, שמלאכתו באתרים אלו, חפץ לזכות את אלו שאינם שומרים תורה ומצוות ולקרבם, ולכך הקימו, וגם זה דיעבד גדול ביותר, ומצידי הוא שב ואל תעשה, אולם אין דעתי נוחה מן הדבר כלל וכלל, ואינו חלקי כלל וכלל.
אולם ברור הדבר שכל מי שיראת ה’ בלבו, אין לו להתקרב וללמוד תורה בכל מקומות אלו כלל וכלל, ואין לחוש כלל לביטול תורה ועבודת ה’, כי אין יונקים מן הטמא, אבי אבות הטומאה, ויותר ממה שנטהר נטמא. והוא בבחינת “מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים”.
ולצערי הגדול ביותר, עקב כך שהתירו רבנים רבים שימוש במכשיר זה בפיקוח, נגרם שגם שומרי תורה ומצוות משתמשים בזה, וכן רבים מבני חו”ל ששם הדבר פרוץ ביותר.
אולם זה נגד רצונו ית”ש, ולכך זהו נגד דעתי. וכל השומע לי יפרוש אף מאתר זה מיד.
ולא להשתמש בשום אתר, ואף אתר זה בכלל, ופשוט וברור.
לעומת זאת, “מייל” שכל עניינו דואר בלבד, בדיעבד אפשר להשתמש בו.
ב. כלי זה אינו טמא בעצם, אלא פנימיותו ההארה של אחד בעצם, וחיצוניותו נפלה לידי הסט”א בכלי זה.
והנני שב וכופל, שרצונו ית”ש שלא ישתמשו בשום אתר, ואף אתר זה הוא בכלל מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.
(שו”ת שאל ליבי כת”י, תש”פ)
