ההתבודדות ומעלתה מוזכרות רבות בדברי גדולי ישראל בדורות האחרונים והיא מן העיקרים בתורת הבעש”ט וחסידות ברסלב, אך כבר רבותינו הראשונים האריכו רבות בחשיבותה, תפקידיה ודרכיה. מתוך דבריהם מתברר שגדולי ישראל רובם ככולם היו מתבודדים באופנים שונים.
בדברי רבותינו הראשונים המושג “התבודדות” אין פרושו דיבור עם ה’ בהודאה ותפילה בלבד אלא זוהי רק החיצוניות של דבריהם. עניין ההתבודדות הוא השקטת הגוף והחומר וגילוי חלקי הנשמה. לאחר שאדם גילה את מציאות ה’אני’ והשקיט את מציאות החומר, עבודתו לגלות את מציאות ה’ בקרבו. דבר זה נעשה ע”י פנייה אל בורא עולם בהודאה ותפילה.
מהי דרך העבודה למעשה בזמן ההתבודדות?
כפי שהרוצה לקנות לחם יכול למצוא במרכולים הגדולים כמה עשרות סוגי לחמים; שעורים, חיטים, קמח מלא ועוד סוגים אשר שם התואר ‘לחם’ וודאי שייך לכולם, כך גם המושג ‘התבודדות’, אף שהוא שם תואר אחד, יש בו דרכים רבות ושונות. ספר זה מביא אחת מן הדרכים.
ספר זה נבנה על דברי ר”א בן הרמב”ם ועל דברי רבי אברהם אבולעפיה. בצירוף שניהם יחד העמדנו צורה אחת של התבודדות.
ספר זה עוסק במישור המעשי – בהכנה להתבודדות ובהדרכה מעשית בהתבודדות עצמה, אך תכליתו להביא את האדם לתפיסת חיים חדשה – “חיים של התבודדות”. הספר פונה לכולם, אך מותאם לנפשות הקרובות יותר לתמימות ופחות להשכלה (הספר ‘דע את נשמתך’ מהווה המשך לספר זה ועוסק בנושאים אלו ביתר בירור והעמקה).