ראשית צריך לדעת שהמושג התבודדות, היא אינה תופעה ששייכת לדור האחרון, והיא גם לא שייכת לתקופה שלפני עשרות ומאות שנים, זה לא חידוש של אחד מחכמי הדורות לא מהאחרונים וגם לא מהראשונים, אלא זו היא דרכו של עם ישראל מראשיתו.

רבנו אברהם בן הרמב”ם בספרו ‘המספיק לעובדי ה” בפרק האחרון שעוסק בעניין ההתבודדות מבאר שזו הייתה דרכם של אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב, וכן דרכו של משה רבנו ודוד המלך. טוב לעיין בדבריו של רבי אברהם בן הרמב”ם הנחשב לאחד מרבותינו הראשונים, ולראות ולהבין שההתבודדות אינה נקודה חדשה ביהדות, אלא זו הנקודה שעליה נבנתה כנסת ישראל מראשיתה.

בהבנה כללית אנו משייכים את ההתבודדות כחידוש של אחד מרבותינו שבדורות האחרונים, אנו משייכים זאת לחוג או קבוצה מסוימת ביהדות, הרי שאנו מצמצמים את האמת שבדבר. וכיוון שלמדנו שזו הייתה כבר דרכם של אבותינו הקדושים, ולאחר מכן דרכם של הנביאים, הרי שאנו דורכים בדרכם של קדמונינו הקדושים – “צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים”(שיר השירים א ח), אנו מחפשים לחזור לנקודה הראשונה של האבות הקדושים, של משה רבנו, דוד המלך ושאר הנביאים. המשך