“קרבת אלוקים לי טוב”, זה אינו ענין של ידע או אימרה, אלא זו מציאות החיים. זה אינו ענין ששייך רק לחג הפסח או לחג השבועות או לחג סוכות, אלא זהו ענין ששייך לכל רגע ורגע מחיי האדם ממש…
“קרבת אלוקים לי טוב”.
בודאי שבכדי לחיות בצורה זו, צריך דרך ברורה בעבודת ה’. כיצד מגיעים לכך, להיות דבוקים בבורא ית”ש בכל רגע ורגע ממש? לפני שנבאר את הדרך לכך, ראשית צריך שיהיה ברור לאדם בירור גמור שאין בו צל של ספק כלל, מהו תכלית חייו.
צריך שיהיה ברור לאדם שתכלית החיים היא להיות קרוב ודבוק לבורא ית”ש בכל רגע ורגע ממש, דבקות פנימית בכל נימי הנפש ממש. כלומר, לפני שנתחיל לחפש ולבאר את הדרך לכך, מוכרח שתחילה יהיה ברור לחלוטין איזה דרך אנחנו מחפשים, לאן אנו רוצים שדרך זו תוביל אותנו. ולכך ברור הדבר, שצריך ברירות גמורה בתכלית, שהיא “קרבת אלוקים לי טוב”. זו הנקודה שכל יחיד ויחיד צריך לברר לו בבירור גמור, עד שירגיש בנפשו ממש שנקודה זו של תכלית החיים ברורה לו בצורה שאין בה ספק כלל.
(מתוך הספר)